הכפר שלנו

הכפר שלנו/אלגוריה בחרוזים

אודות הסצינה: נכתבה בהקשר של קבלת האחר בחברה. יכולה להתאים החל מכיתה ה'. 

מספר דמויות: 5. משולש ירוק, עיגול צהוב, כוכב ורוד, טרפז כתום, מנהל הצורות.

משולש ירוק:

(עומד במרכז הבמה ופונה לקהל)

היה היה פעם על צלע ההר

כפר יפיפייה, ירוק, נהדר!

שמו של-

עיגול צהוב:

(נדחף לדבריו של המשולש.)

שמו של הכפר יצא למרחוק

על שום שהחסד הפך שם לחוק

מקבלים בחיוך כל זר ואורח

מצאת החמה ועד בוא הירח!

(אל הבמה נכנס אורח- כוכב ורוד. העיגול הצהוב והמשולש הירוק "רבים" על האורח. כל אחד מהם רוצה לקחת אותו אל הבית שלו. לבסוף האורח משתחרר מאחיזתם ופונה לקהל:)

כוכב ורוד (אורח):

ובכפר הזה, כך אומרות השמועות

לא היו אנשים, רק צבעים וצורות

ולכל צורה וצבע היה מעמד

שקבע אם הוא "אה" או מישהו נכבד

משולש ירוק:

משולש ירוק היה הבכיר מכולם (המשולש אומר ומניח יד על כתפו של הכוכב הורוד.)

עיגול צהוב:

לעיגול צהוב היה ייעוד חשוב בעולם (העיגול אומר ומניח יד על הכתף השנייה של הכוכב הורוד.)

(אל הבמה נכנס טרפז כתום ותופס את תשומת ליבם של השלושה. על צורתו יש כתם ירוק גדול. הוא מחזיק מברשת עם צבע ירוק ומנסה לצבוע את עצמו ללא הצלחה רבה. הוא יושב בייאוש על הרצפה ומשליך את המברשת בכעס.)

משולש ירוק:

(ניגש לקהל ואומר ברחמים מעושים:)

אך היו גם אותן, כן אותן הצורות

שעל אף שניסו… לא היו הדורות

מרובע, משושה, מחומש וטרפז

ולחלוק על הסדר איש לא העז!

מנהל בית הספר (חצי עיגול צהוב חצי משולש ירוק)

ובכפר הירוק, חוץ מעצים וביצות

היה גם בית ספר לצורות חרוצות!

ובתוך בית הספר, לא היו הבדלים

בין צבעים וצורות, זוויות וגדלים

(המשולש והעיגול לוקחים כיסאות ומתיישבים. הם מוכנים ללמוד. הטרפז הכתום לוקח כיסא ויושב לידם. הם מתרחקים מעט בכל פעם שהוא מתקרב.)

טרפז כתום:

טוב כך לפחות נכתב על השלט

שהוצמד בפטיש ומסמר אל הדלת

מנהל בית הספר (חציו עיגול צהוב חציו משולש ירוק)

יום אחד מנהל בית הספר הודיע

(משתעל בחשיבות עולה על פודיום ואומר:)

בעוד שבוע יוענק פה גביע

לאחת הצורות אשר לה זה יגיע!

(יורד מהפודיום ואומר:)

אמר המנהל ועזב במפתיע

טרפז כתום:

משאיר אחריו צורות נבוכות

מנסות להבין, מי יותר מי פחות

עיגול צהוב:

קרובה לאותו גביע נכסף

משולש ירוק:

(מחווה על הטרפז הכתום)

ומי בקלות תיפסל על הסף

טרפז כתום:

טוב נו די, מספיק דיבורים

הרי בשבוע, לא יזוזו הרים

זה עוד לא רשמי אך זה די ברור

משולש, או עיגול. זה כל הסיפור.

משולש ירוק:

אני לא בטוחה ששמעתי היטב

את חושבת שמישהו אליי מתקרב?

אני בת לשושלת קהי הזווית

אני לא התגלגלתי לכאן כמו חבית (מחווה על העיגול)

עיגול צהוב:

חדה כתמיד, צורה משולשת

אך לא הכל מסתכם במורשת

מלבד ייחוסך אין בך דבר

הכפר זה אני, אני זה הכפר! (הויכוח נעשה קולני ולא מבינים מה נאמר. הטרפז אוטם אוזניים. על הבמה משתרר שקט המלווה במנגינה רגועה.)

טרפז כתום:

אולי עוד יש לי סיכוי קטן

אז מה אם לא נולדתי כאן

בחרתי בכפר, זה לא מספיק?

נכון

החיים הם לא לוח מחיק

לא אוכל צורתי לשנות

לא אוכל לטשטש עוונות (מחווה על הכתם הירוק)

אך הכפר גם שלי בסופו של דבר

אולי זה עדיין לא מאוחר?

(המשולש והעיגול, שהשתתקו בשלב מסוים, מתקרבים אל הטרפז, נעמדים משני הצדדים ומביטים בו ברחמים. הם מדברים איתו בהתנשאות מתחסדת.)

עיגול צהוב:

השתדלותך ראויה לכל השבחים

משולש ירוק:

אך לא כה מהר דברים נשכחים (מתחילות לשנות אותה.)

עיגול צהוב:

תראי את בכל זאת הגעת מבחוץ

משולש ירוק:

בינתיים פשוט תמשיכי לרוץ

עיגול צהוב:

עוד יש לך מרחק ניכר לעבור

משולש ירוק:

כרגע נמצאת את די מאחור

עיגול צהוב:

הכפר מסוגל להכיל את כולם

משולש ירוק:

אך לכל הצורות יש דרגה בסולם

עיגול צהוב:

אולי אם למעלה תמשיכי לשאוף

משולש ירוק:

תהיי לאחת מאיתנו בסוף

עיגול צהוב:

נכניס אותך פנימה לתוך ההיכל

משולש ירוק:

נסי לא לבלוט כך בתוך הקהל

עיגול צהוב:

ניתן לך לראות את יופיו של הגן

משולש ירוק:

אסור לך לקטוף זהו פרח מוגן

עיגול צהוב:

תהיי משלנו כמעט באמת!

משולש ירוק:

זה בטח עדיף על פריו של החטא

עיגול צהוב:

תהיי אחותנו, רק בלי קשר דם

טרפז כתום:

(מתנערת מהן)

כמו כף הקלע, לא פה ולא שם 

בדיוק כמו משה שעמד על ההר

ראה את הארץ, אך שם הוא נותר

בדיוק כמו המלך דוד שנלחם

את בית המקדש לא בנה מעולם

זה לא משנה כמה ארצה

לנצח תראו בי משהו מוקצה

נמאס לי לרוץ, רוצה לעצור

גם ככה תמיד אשאר מאחור! (צועקת. פאוזה.)

לשם לעולם לא אוכל לחזור

לכאן לעולם לא אוכל לחבור

לא באמת.

(הולכת. הצורות מביטות בה בהלם. המנהל נכנס עם הגביע. הן מתנערות ונעמדות זקוף, מצפות לפרס. המנהל מבולבל, לא מבין איפה הטרפז. ניגש אל הכיסא הריק שלה, זה שרחוק משני הכיסאות האחרים ומניח שם את הגביע. יוצא. העיגול והמשולש ניגשות לשני הצדדים של הגביע, מביטות בו, מהרהרות בדברים. מביטות אחת בשנייה קצת באשמה. חושך.)

השארת תגובה