אליזבת: (יושבת מול המסך בפרצוף חמוץ) אוף! משעמם לי בבידוד! אני שונאת להיות בבידוד! אימממאאא! אימאאא! אני רוצה חביתה!
אימא: אליזבת מספיק! כמה פעמים אמרתי לך לא להפריע לי באמצע הישיבה?
אליזבת: אבל אני שונאת להיות בבידוד!
אימא: גם אני שונאת שאת בבידוד אליזבת, אבל אחרי שנשכת את צילי כהן מהגן אין לנו כל כך ברירה, אנחנו נעשה היום בדיקה ונראה מה קורה
אליזבת: לא רוצה בדיקה!
אימא: אני אקנה לך סוכרייה
אליזבת: אני רוצה חביתה
אימא: (פונה לצד) רגע מייקל אני כבר חוזרת לישיבה, פשוט הבת שלי החמודה…
אליזבת: מייקל אני שונאת אותך. בגללך אימא לא מכינה לי חביתה!
אימא: אליזבת! נו באמת (מתנתקת מהר)
אליזבת: אוף! משעמם לי! (מגלה את הפילטרים בזום, מחליפה וצוחקת, לפתע נתקעת עם שפם ולא מצליחה להוריד. נבהלת) מה זה? מה זה? איך אני מורידה את זה? איכס! איכס! אימאאא! תורידי לי את זה! (רואה שמישהו מתחבר לפגישה)
הגננת: אליזבת! מה שלומך מתוקה שלי?
אליזבת: מי זאת?
הגננת: זאת אני, את לא מזהה אותי?
אליזבת: לא יודעת מי את
הגננת: זאת אני! מיכל? מיכל סרוסי? הגננת שלך?
אליזבת: אני לא אוהבת אותך
הגננת: איזו מתוקה קטנה
אליזבת: מה את רוצה?
הגננת: רציתי לשאול מה שלומך!
אליזבת: לכי מפה
הגננת: אולי נשחק משחק?
אליזבת: מחבואים (נעלמת)
הגננת: אוי מעניין איפה אליזבת… אולי היא מתחת למיטה?
אליזבת: לא!
הגננת: אולי היא מאחורי הדלת?
אליזבת: לא!
הגננת: אולי היא מתחת לשולחן?
אליזבת: אני לא מתחת לשולחן!
הגננת: אז איפה אליזבת?
אליזבת: אליזבת בבידוד! (מופיעה שוב)
הגננת: אוי… זה לא כיף להיות בבידוד נכון?
אליזבת: זה יותר כיף מהגן!
הגננת: אוי… בגלל זה נשכת את צילי? כי לא כיף לך בגן?
אליזבת: לא.
הגננת: אז למה?
אליזבת: כי שיחקנו במסעדה
הגננת: מה הקשר?
אליזבת: היא הייתה החביתה
הגננת: הבנתי… אולי נשחק עוד משחק?
אליזבת: לא רוצה
הגננת: אני אגיד צבע ואת צריכה להביא משהו בצבע הזה, בסדר?
אליזבת: משעמם לי
הגננת: תביאי לי משהו בצבע… שחור!
אליזבת: הנה(מביאה משהו שחור, מצמידה אותו למצלמה, רואים רק שחור)
הגננת: אליזבת? אליזבת? אליזבת? אנחנו שוב משחקות מחבואים?
אליזבת: לא
הגננת: טוב אליזבת אם את רוצה לדבר איתי-
אליזבת: לא
הגננת: את תמיד יכולה להתקשר-
אליזבת: לא רוצה
הגננת: להתראות מתוקה קטנה (מתנתקת. אליזבת חוזרת)
אליזבת: אימאאא!
אימא: אליזבת, תפסיקי כבר לצעוק
אליזבת: אבל אני רעבה!
אימא: אבל הרגע הכנתי לך פיצה
אליזבת: אבל אני רוצה חביתה
אימא: אבל ביקשת פיצה
אליזבת: אבל אני רוצה חביתה
אימא: אליזבת אני בישיבה, אני לא מכינה לך עכשיו שום חביתה
אליזבת: אז אני אצא מהחדר ("יוצאת מהחדר", מכבה את המצלמה. השם שם בזום הוא "שונאת אתכם")
אימא: אליזבת שלא תעזי לצאת מהחדר… שלא תעזי אליזבת! (אליזבת נעלמת מהזום שלה) אליזבת תחזרי לחדר, אליזבתתת! (אימא מדברת הצידה "לאליזבת". נרתעת אחורה מחשש להידבק) טוב טוב, אני אכין לך חביתה תחזרי לחדר!!! לא זה לא יכול להימשך ככה, אני לא יכולה עם הילדה הזאת יותר, אני מתקשרת לשאול (מתקתקת במקלדת ואומרת) שאול? שאול? שאול איפה אתה?
אבא: (עולם בזום. שותה קפה שחור, רגל על רגל, אוכל בורקס, מאחורי רקע של אתר צביעה) אה דליה? מה קורה? אני בעבודה… עניין דחוף? (אליזבת מדליקה מצלמה) אה אליזבת חיים של אבא! מה שלומך בונבוניירה שלי?
אליזבת: אבא! אני רוצה שתבוא הביתה! משעמם לי!
אבא: בטח נסיכה של אבא, זה לא כיף להיות כל היום בחדר (בסוד) עזבי תחפפי קצת… תעגלי פינות…
אימא: שאול אל תעודד אותה! לא בשביל זה התקשרתי אלייך!
אליזבת: אבא אימא לא מכינה לי חביתה.
אבא: דליה מה הבעיה להכין לה חביתה? את רואה שאני בעבודה. שוברים חמש ביצים, שמים קצת מלח, קצת פלפל-
אליזבת: הרבה סחוג!
אבא: זורקים על המחבת… והופ יש חביתה! (עושה פנטומימה של הקפצת חביתה)
אימא: שאול, מה נראה לך שאני עושה פה? משחקת דוקים? אני בישיבה!
אבא: זה לא טוב לשבת כל היום דליה, יכאבו לך הרגליים (אליזבת ואבא צוחקים)
אימא: טוב שאול, אני רואה שאתה בהפסקה, תעסיק לי את אליזבת קצת, שאוכל לסיים את הישיבה.
אבא: רגע דליה, דליה לא ללכת… (נעלמת) דליה!
אליזבת: אבאאא!
אבא: מה ליזי בונבוניירה של אבא?
אליזבת: משעמם לי, תספר לי סיפור.
אבא: סיפור?
אליזבת: כן סיפור.
אבא: (מאלתר) אה… פעם היה בורקס תפוח אדמה, שלא אהב להיות בבידוד. יום אחד קפה שחור שאל אותו "בורקס למה אתה בבידוד?" הסתכל עליו הבורקס ואמר לו "זה בגלל שהתקרבתי יותר מדי לבורקס גבינה".
אליזבת: (צוחקת ומוחאת כפיים.) עוד סיפור.
אבא: (קצת מבוהל) עוד סיפור?
אליזבת: כן!!!
אבא: אה… עוד סיפור… אה… פעם היה קפה שחור, שרצה ללכת לשחות בים, לעשות בטן גב אני יודע… עצר אותו שוטר ואמר לו "אדוני לאן אתה נוסע? אתה לא רואה שאנחנו בסגר?!", ענה לו הקפה, "אדוני השוטר, אני בדרך לסופר לקנות בורקסים".
אליזבת: (אליזבת ואבא צוחקים) עוד סיפור.
אבא: טוב הגזמת בבי! אבא צריך לעבוד! אבל תקשיבי… תחפפי קצת מותק, תעגלי פינות לא קרה שום דבר… (האימא נכנסת)
אימא: שאול אני שמעתי את זה! (שאול בורח) טוב אליזבת מותק, התקשרתי לרופאה וקבעתי לך להיום תור לבדיקה
אליזבת: לא רוצה בדיקה!
אימא: אליזבת, את רוצה לצאת מבידוד?
אליזבת: כן!
אימא: אז צריך לעשות בדיקה…
אליזבת: לא! (הגננת מתחברת)
אימא: מי זה עכשיו?!
הגננת: שלום אליזבת, דליה שלום גם לך!
אימא: מי זאת?
הגננת: (נעלבת)את לא מזהה אותי? נו זאת אני נו! מיכל? מיכל סרוסי? הגננת של הבת שלך?
אימא: אה… כן כן… הלל כדורי הסייעת של הבן שלי, כן, כן! תגידי הלל, את יכולה לשכנע את אליזבת ללכת לעשות בדיקה? (בסוד, קרוב למצלמה) כי אולי יש לך יותר השפעה ממני…
אליזבת: אני שונאת אתכם!!! (מכבה מצלמה ונעלמת. השם שלה כאמור "שונאת אתכם")
אימא: אליזבת תחזרי! אליזבת! איפה שאול?! (מתקתקת במחשב, שאול חוזר)
אימא, שאול והגננת בלחץ: אליזבת לאן את הולכת! אליזבת!!!
אליזבת: (עוברים לסצינה הבאה, רואים את אליזבת רצה בשדות) אני לא רוצה בידוד, לא רוצה בידוד! אני שונאת את כולם! לא רוצה זריקה, אימא אני מפחדת! לא רוצה בידוד! אימא תגידי להם! לא רוצה כלום! (בסיום רואים תמונה בשחור לבן של אליזבת בעיתון, לצד הכיתוב אליזבת בת ה-5 נעדרת.)
