אסיפת הורים בהוואי/מערכון

(מורה בהיריון מתקדם נכנסת אל החוף של הוואי, פותחת כיסא חוף מתיישבת באנחת רווחה, מקבלת שייק מנערות הוואי, שותה אותו ברוגע.)

המורה: סוף סוף קצת שקט… קצת שקט מבית הספר… קצת שקט מהתלמידות… קצת שקט מהאימהות… (בדיוק כשאומרת את זה נכנסות אימא ובת עם כיסאות חוף, מצופים, משקפי שמש וכו'. עם נכנסות כמו "ברבריות" עם מוזיקה קולנית וענטוזים.)

אימא: איזה יופי של בית מלון פה! אמנם האוכל מגעיל והכרית עשתה לי כאבי צוואר, אבל לפחות הכל כלול פה! ענבלוש קחי עוד ארטיק.

ענבל: כבר לקחתי.

אימא: קחי עוד אחד! (בכעס. מבחינה במורה.)אה! איזה יופי שיש פה עוד ישראלים פה!

(המורה, זזה קצת בנימוס, מנסה לא לתת לזה להפריע לה. ענבל שותה מהכוס והאימא מסתכלת על המורה ומורידה לה את המשקפיים.)

אימא: איזה יופי!!! את המורה של הבת שלי! (המורה וענבל נחנקות מהשתייה. המורה מושיטה יד ללחיצת יד, האימא חונקת אותה בחיבוק.)

אימא: ענבלוש שלי מדברת עלייך כל הזמן. נכון ענבלוש? היא אומרת שאת מורה רעה, ענבלוש איך אתם קוראים לה שם בכיתה שלכם ?מפלצת משו.. מפלצ.. אה עוגי-פלצת! איזה מצחיק אה? (במעבר חד מהחיוכים, האימא נראית כועסת.)

אימא: למה לא קיבלתם אותה להצגה?

מורה: תראי זה לא כזה פשוט, יש הרבה בנות מוכשרות…

אימא: יותר מוכשרות מהבת שלי?

מורה: תראי, כל אחת מקבלת תפקיד אחר בבהצגה…

אימא: כן, אבל גם ללהקה לא קיבלתם אותה וענבלוש שלי יודעת לנגן שוטף. ענבלוש תמיסי אותנו…

(האימא שולפת שליש, ענבל רוצה לקבור את עצמה. המורה לא מאמינה שזה קורה לה, האימא מעודדת. ענבל מקישה בשליש בפאדיחה גדולה.)

אימא: זאת הבת שלי, זאת הבת שלי! מגיע לה מחיאות כפיים! (מעודדת גם את הקהל למחוא כפיים. המורה מוחאת כפיים באילוץ) ענבלי אמרתי לך שאת לא צריכה לדאוג, עכשיו את משתתפת גם בהצגה וגם בלהקה. נשיקה לאימא!

ענבל: לא עכשיו…

האימא: נשיקה לאימא!!! (ענבל נותנת לה נשיקה במבוכה) איזה מזל שפגשתי אותך כאן היום, באמת לא יכולתי להגיע לאסיפת הורים.

מורה: כן מזל משמיים…

ענבל: אימא בואי נחזור למלון…

אימא: למה ענבלוש? הכיף רק התחיל… אם כבר אנחנו מדברות, למה שמתם אותה בהקבצה ג' באנגלית? הבת שלי יודעת אנגלית טוב מאד, נכון סוויט ארט?

ענבל: יס מאם

מורה: לא הייתה לי ברירה, היא קיבלה 50 בשני מבחנים

אימא: נו אז זה נהדר, את יודעת ש50+50 זה 100? ענבלי גם יודעת את לוח הכפל בעל פה, ענבלי כמה זה 7X8?

ענבל: (מושכת את האימא הצידה)­ אימא די את עושה לי פאדיחות,

אימא: פאדיחות?! שמעת אותה היא חושבת שאני עושה לה פאדיחות, מה את אומרת על זה?

מורה: מה פתאום זה בסדר…(נשמעת על סף עלפון)

אימא: רואה? זה בסדר.

מורה: (מתמוטטת עוד שנייה) אני יולדת, אני יולדת!

אימא: (לראשונה שמה לב למצב של המורה, נלחצת) רופא, יש פה רופא?! (נכנסים שני נערי הוואי ומפנים אותה על מזרן ים)

מורה: אפידורל!!!

אימא: (יושבת על הכיסא של המורה באנחה) ענבלי, תעשי לי טובה, אל תלכי לי להיות מורה פתאום, כל היום עובדות אלה, לא יודעת מתי לנוח… (פונה למלצר) אפשר שייק בננות? (מתיישבת בנחת על הכיסא, ענבל מובסת)