רבים מאיתנו נתקלים בצורך לכתוב עוד דמויות למחזות קיימים (בעיקר בהפקות בית ספר.) אני רוצה להציע פה רעיונות לכל מיני סוגים של דמויות שאפשר להוסיף למחזה קיים:
1. הכי פשוט- הכפלה. לקחת דמות קיימת ולהפוך אותה לשתי דמויות. למשל אם יש איזו גברת בעיירה ולה בת מתנשאת, אפשר להפוך את הבת לתאומות מתנשאות. בהכפלה אפשר להשאיר את הדמויות זהות במאפיינים ועם אותו רצון (זה לא אומר שהן לא יכולות לריב ביניהן…) או שאפשר להפוך אותן לשונות זו מזו, עדי כדי הפכים. למשל בת אחת מתנשאת ואחת שכל הזמן מתנצלת בביישנות על ההתנהגות של אחותה.
2. השתקפות של הפרוטגוניסט- דמות שלבושה כמו הפרוטגוניסט כדי להקל את הזיהוי שלה ומייצגת צד באישיות של הפרוטגוניסט. למשל הצד הפסימי שלו שמגיע לבקר אותו כשהוא לבד ומשכנע אותו שהכל הולך להיחרב. הפרוטגוניסט מצוי במאבק מול הצד האפל שלו, כמו מאבק שיש לנו בראש. ההשתקפות יכולה להיות גם העבר/עתיד של הפרוטגוניסט שבא להזהיר אותו/להזכיר לו נשכחות/להרגיע אותו שיהיה בסדר וכו… בקיצור- הצל שלי ואני יצאנו לדרך. זה אחלה תפקיד וכיף לשחק אותו, כי זה סוג של להיות בתפקיד הראשי.
3.ההוא שמביט מהצד ובא ביציאות- כתבתי הרבה דמויות כאלה וזה כיף לכתוב אותן, כי הן לא חייבות להיות קשורות לעלילה באופן ישיר- הסבתא, הדודה, השכן מקומה חמישית, הקבצן ברחוב, החברה בלי הטאקט וכו… בעיבוד שעשיתי לסאלח שבתי לקחתי את הזקנה שקוראת לסאלח אליהו(תפקידון שולי) והפכתי אותה לשוס של הערב. בכל הזדמנות תקעתי את ה"אליהו" הזה. השחקנית גנבה את ההצגה. הייתה לי גם שחקנית ששיחקה את אשתו של סקאר (מלך האריות הסיפור האמיתי- בגרסא אנושית) היא לא תרמה יותר מדי לעלילה, אבל באה ביציאות לא מהעולם הזה. היא הייתה אוליגרכית עם מבטא ערסי רחובי כזה והיא פשוט שברה את הקהל. הדמויות האלה לא מדברות יותר מדי, אבל יש להן פנאצ'ים לאורך כל המחזה.
4. במקרה ויש אובדן בסיפור (אפילו אם הוא מתרחש לפני תחילת המחזה) אפשר לעשות סצינה של חלום, שבה הדמות נמצאת בנקודת שבר וההורה/חבר/אח מגיע לבקר אותה ולעודד אותה.
5. אם יש דמות קשוחה מאד על גבול הרעה, שעוברת תהליך של התרככות, אפשר להוסיף לה חבר/ה יותר גרועה ממנה. בהתחלה הן משדרות פחות או יותר על אותו גל, אבל לבסוף הדמות שעושה שינוי מתנערת מהדמות השלילית שפוגעת בה.
6.האנשה- לקחת חפץ שמופיע במחזה ולתת לו אישיות. באלאדין לקחתי את השטיח ועשיתי אותו שטיח שהגיע מפרס, עם פריצת דיסק וגאווה כמו הסבתות של פעם. אפשר היה לעשות את זה גם עם המנורה. 
לא יעבוד בריאליסטי. (אלא אם כן מישהו שם סובל מהזיות…)
7. הדמות המסתורית- המסתורית היא דמות שלא מדברת הרבה (מה שמקל על הכתיבה שלה…) אבל היא מוסיפה הרבה מתח ועניין. בואו ניקח לדוגמא את סינדרלה- נגיד שמדי פעם מופיע מישהו לבוש ברדס שמתגנב אחריה והיא רואה אותו ונבהלת ואז הוא בורח. זו רק התבנית- צריך כמובן לפצח את התעלומה מי זה? הוא רוצה לעזור? להזיק? אני בטוחה שאפשר כמעט בכל מחזה להכניס דמות שיוצרת מסתורין.
8. שומר הראש- אמיתי או כמטאפורה. שומר הראש נצמד לאחת הדמויות ומתערב לה בכל ההחלטות. עם דמויות צעירות ועשירות זה יכול לעבוד מעולה. במיוחד אם יש קונפליקט והצעיר או הצעירה רוצים לחמוק משומר הראש.
9. השפוט- בדרך כלל מתלווה לדמות של "בוס". השפוט הוא לרוב הטמבל מבין השניים, למרות שגם הבוס הוא לא בהכרח העיפרון הכי מחודד…הפער בין הבוס שמנסה להיראות רציני וקשוח לבין השפוט שאומר ועושה שטויות יוצר קומיות.
10. המספר- אבל בלי לעמוד עם ספר בצד ולקרוא במונוטוניות! המספר הוא חלק מהעיר/עיירה/ארמון… הוא יכול להיות ליצן החצר לדוגמא. המספר יודע דברים ששאר הדמויות לא יודעות. הוא מביע את העמדה שלו על האירועים/דמויות באופן שבו הוא מספר את הסיפור. כמובן שהוא יכול לדבר עם שאר הדמויות, אך הוא שובר את הקיר הרביעי באופן קבוע.
11. זאת שצריך להציל- דמות שבמהלך המחזה מציקים לה, מאיימים מעליה או מקניטים אותה והפרוטגוניסט יוצא להגנתה ובכך חושף את הצד החומל והאמיץ באישיות שלו. הדמות הזאת יכולה להשיב טובה לפרוטגוניסט ולעזור לו להשיג את הרצון שלו.
מוזמנים להמשיך בתגובות.
