בספרו "העיקר להתחיל בעיקר" (העוסק בניהול זמן נכון), מונה הסופר סטיבן קובי את ארבעת הצרכים האנושים: צורך חברתי, צורך מנטלי, צורך פיסי וצורך רוחני.
קובי טוען, שאנו מעבירים את חיינו בריצה מתחנה לתחנה ומנסים להישאר בכל תחנה מספיק זמן כדי להיות מסופקים, אבל חווים תסכול רב כאשר אנחנו לא מספיקים.
ואז הוא מציע דרך אחרת להסתכל על הדברים, במקום להתרוצץ מהגשמת צורך אחד למשנהו, על האדם להבין שכל צרכיו קשורים זה בזה קשר הדוק וברגעי החפיפה ביניהם, נמצא הסיפוק האמיתי.
אחד הדברים היפים שהוא מציע, זה לחפש תעסוקות המשלבות מספר צרכים יחד.
לדוגמא, אם קיימים בי צרכים פיזיים, חברתיים, שכליים ורוחניים, עיסוק בספורט קבוצתי יכול לענות על ארבעת הצרכים.
פיזי- הפעילות הגופנית משפרת את בריאותי הפיזית.
חברתי- החיבור עם שאר השחקנים.
שכלי- שינון והפנמה של שיטות משחק, ביצוע טקטיקות הגנה והתקפה וכו'.
רוחני- ניצול הפלטפורמה של הספורט עבור הקהילה, כגון תרומה, קמפיין למען נזקקים כו'.
התיאוריה הזאת, התחברה לי באופן מדהים עם הוראת התיאטרון.
לעיתים אני מרגישה שבמאמצי להספיק כמה שיותר, אני רצה מתחנה לתחנה; משיעור על סאבטקסט, לשיעור על שפת גוף, לשיעור על מקום, לשיעור על דמות וכו'.
אבל בעצם, לא רק שנושאים אלו אינם סותרים האחד את השני, הם משלימים אלו את אלו באופן טבעי. החיבור ביניהם זועק.
הפרדה בין נושאים, לצורך חידוד נושא מסוים היא הגיונית ונצרכת, אבל היא צריכה לעצור שם. עלינו לחפש הזדמנויות לשתול "נושאים אחרים" בכל שיעור.
זה מתאפשר אם בונים את השיעור ברבדים; הרובד העליון הוא הנושא המרכזי, אבל רבדים סמויים יותר שוכנים תחתיו ונרמזים בעקביות.
אז איך בעצם עושים את זה? בואו נשתמש בסאבטקסט לצורך הדוגמא. בשיעור על סאבטקסט נעשה מן הסתם שימוש בטקסט כלשהוא (גם אם קצר מאד).
זאת הזדמנות פז להכניס טקסט שאנחנו רוצים לחשוף אליו את הכיתה. בעשותנו כך, אנו שותלים זרעים עבור נושא עתידי, או נהפוכו, נעזרים בחומרים שכבר נלמדו ומבססים אותם.
את הנושא "שפת גוף" לא צריך אפילו להתאמץ כדי לשלב. כל ביטוי של סאבטקסט, נעשה באמצעות אינטונציה, שפת גוף והבעות פנים, גם אם המינוריות ביותר.
קחו את רשימת הנושאים שאתם מתכוונים ללמד השנה. וחפשו ביניהם סינרגיות, רגעים של חפיפה.
הרכיבו את מהלך השנה באופן כזה, שנושאים יתחברו אחד לשני בטבעיות. אם הזמן דוחק ויש לכם רק שיעור אחד כדי ללמד נושא מסוים, זכרו שאתם תמיד יכולים לשתול את הנושא הזה בתוך שיעורים אחרים.
היתרונות של גישה זו עצומים:
- הספק רב יותר באותו פרק זמן.
- הזדמנויות רבות לחזרה על נושאים שנלמדו.
- הזדמנויות רבות לרמיזה על נושאים שיילמדו.
- החוויה של הילדים שלימה יותר וההנאה שלהם רבה יותר, שכן הלמידה עמוקה יותר.
- הלמידה יותר טבעית וזורמת, כי החיבורים וההקשרים מאפשרים המשכיות.
בתמונות: המודל של קובי וההקבלה לשיעורי דרמה ותיאטרון.
