למה אני צריך את זה בחיים?!

דמיינו לעצמכם את התרחיש הבא, אתם בשיאו של שיעור זיכרון חושים, אחת התלמידות דומעת קלות בעקבות תרגיל מרטיט עם עגבנייה, זהו הרגע הכי דרמטי בשיעור, האנרגיה היצירתית בשיאה, עיני התלמידים בורקות ואפשר ממש לנשום את התיאטרון… ואז אחד התלמידים מניח רגל על הכיסא השבור שמולו, ואומר בקול הכי אדיש שהוא יכול לסגל:

הוא מקבל ביטחון מצחקוק החברים האוטומטי ומוסיף:

אז רגע לפני שאתם עוצרים את השיעור ומתחילים להטיף. תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

למה אתם עושים את זה? מה זה נותן לכם בחיים? למה אתם רוצים שהתלמידים שלכם יעשו את זה ומה זה ייתן להם בחיים? אם אין לכם תשובה, אתם צריכים לעזוב הכל ולחפש אחת.

תראו, אני מניחה שהסיבה שבגללה התחלתם לעבוד בתור מורים לתיאטרון, קשורה בין היתר לנסיבות חיים ולפרנסה. הייתם צריכים כסף (בעל הדירה העלה את המחיר בגלל שהוא הוסיף עציץ חדש בסלון) ובדיוק חיפשו מורה לתיאטרון בבית הספר השכונתי.

רגע, חכו שנייה עם התשוקה! אנחנו מגיעים לזה.

מאז ומעולם אהבתם תיאטרון. בגן צילה תמיד בחרו בכם לשחק את התפקיד הראשי. בבית הספר הייתם מארגנים הצגות כל הפסקה. כשגדלתם למדתם במגמה ואז בבית ספר למשחק. או שאולי למדתם תיאטרון והוראה, או שהתמקצעתם בבימוי ואולי בכלל למדתם הכל בבית הספר של החיים. מה שחשוב הוא, שהעין שלכם לא סתם זלגה למשרה הספציפית הזו.

אתם אנשי תיאטרון.

אנשי תיאטרון שצריכים להתפרנס.

בעל הדירה רוצה יותר כסף בגלל שהוא הוסיף עציץ.

אז הגעתם לבית הספר והתחלתם ללמד ודווקא הלך בסדר גמור, או שהיה אסון מוחלט, אבל בשלב מסוים השאלה הזאת עלתה- למה? מה זה ייתן לי? וזה נהדר שהשאלה הזאת עלתה! זה אומר שאינכם רובוטי הוראה שמעבירים שיעור, כמו שוויז מקריאה שמות של רחובות, אבל אם אינכם רוצים שהשאלה תנקר במוחכם לעד, אולי כדאי לשקול להשיב עליה!
ואם כבר להשיב, אז בגדול.

לכל עסק מצליח יש הצהרת משימה. ואם אתם רוצים להיות "עסק מצליח", אז גם לכם צריכה להיות אחת כזאת. הצהרת המשימה יכולה להיות שורה, פסקה, או מספר עמודים, המתארים את החזון והמטרות של הארגון, כדי ליצור עוגן שימנע מהספינה לאבד כיוון.

"ספינה… אחחח הפלגה לאיים הקריביים. כמה הייתי רוצה לצוף עכשיו באיים הקריביים… בשביל מה אני צריכה להידחס עם עוד 30 תלמידים מיוזעים בתוך כיתה מתפוררת, עם חלונות שמישהו מסמר אותם לקיר, כדי שאף אחד לא יקפוץ אל ערוגת החצילים ומזגן שפולט עשן סמיך, כשאני יכולה לנשום אוויר קריבי מתקתק? אולי אני אקנה אוהל ואעבור לגור שם על אחד החופים? שמעתי על אנשים שעושים את זה… ספינה…"

אז קדימה להשחיז עפרונות, להחליף טונר בעטים ולצחצח את מקשי המקלדת… זה הזמן לכתוב את הצהרת המשימה שלכם.

מכיוון שהמרחק בין עסק בקומה ה30 של מגדלי עזריאלי, לשיעור תיאטרון המתקיים במרתפים של חצור ד' הוא מרחק די גדול, הצהרת המשימה שלכם לא חייבת להיות רשמית ומהוקצעת. היא יכולה להיכתב מהלב הפתוח במילים פשוטות:

"אני אוהבת תיאטרון. אני אוהבת לראות איך מילים שכתובות על הדף קמות לתחיה על הבמה. אני אוהבת את השחרור שיש בזה, את החזרה לילדות.

אני רואה בכיתת התיאטרון מעבדה ובילדים מדענים. במעבדת התיאטרון, הילדים יכולים לעשות ניסויים ולהמציא את עצמם.

המטרה המרכזית שלי היא לתת לילדים חוויה של מסוגלות. שהם שווים משהו, שהם יכולים ליצור מה שהם רוצים, שהשמיים הם הגבול.

אני רוצה לעזור להם לפתוח את הדמיון ולהבין שהם יכולים לכתוב סיפורים והכי חשוב הם יכולים לכתוב את הסיפור של עצמם. אני רוצה לעשות איתם כיף, אני רוצה שהם יצחקו, אני רוצה שהם יכירו חבר חדש בשיעור, אני רוצה שהם יחשפו בפני הכיתה ובפני עצמם, צד שעד עכשיו היה נסתר… "

יכולתי להמשיך עוד הרבה, אבל עכשיו זה התור שלכם, לקחת את העט ולכתוב.

אם אתם לא יודעים כיצד להתחיל, קחו דף וענו על השאלות הבאות:

זוכרים את הילד עם הרגל על הכיסא? "המורה למה אני צריך את זה בחיים?" עכשיו אחרי שיש לכם תשובות לכל השאלות, זה הזמן לתת לו לענות על השאלה הזו בעצמו.

רגע! אל תלכו, תנו צ'אנס. תחשבו איך הייתם מרגישים, אם הייתי כותבת בשבילכם את הצהרת המשימה. בטח הייתי מפספסת די הרבה. בחלק מהמקרים הייתי טועה ובגדול. יכול להיות שאתם בכלל חובבי אקדמיה, שרוצים להוציא תחת כנפיהם בוגרים המסוגלים לנתח מחזות מתוך שינה. אותי זה פחות מעניין, אני מודה. אני אפילו מרגישה פיהוק קטן מתגנב כשאני כותבת את זה. אאאווההה.

אז הילד עם הרגל על הכיסא. הוא בטח לא יקנה את כל השטויות שלכם, על "לרכוש ביטחון עצמי ולפתח מסוגלות חברתית". זה רק יוכיח לו עוד יותר שזה מיותר, כי כבר יש לו ביטחון עצמי ובשפע והחברים שלו צוחקים מכל בדיחה שהוא מספר.

תנו לו להגיע אל התשובה בעצמו, בכך שתעוררו את סקרנותו:

"זאת שאלה טובה מאד. גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. ואתה יודע מה הבנתי? הבנתי שמכל המקצועות במערכת, לתיאטרון יש את האפשרות לתרום הכי הרבה. כי תיאטרון לא רק "יעזור לך בחיים". תיאטרון הוא השתקפות של החיים. אני רוצה שכל אחד מכם יחשוב רגע, על השאלה המצוינת שאביתר שאל. איך שיעור תיאטרון יכול לתרום לנו? מה אנחנו צריכים את זה בחיים?י