"אני עושה מחר שיעור על דמות- למי יש תרגילים?"
אם אתם מורים לתאטרון, המשפט הזה ודאי מוכר לכם. בין אם אתם אמרתם אותו, או בין אם שמעתם אותו פעם מפי קולגה. בדרך כלל מתלווה לבקשה הזאת פאניקה נוראית, שכן "מחר השיעור וכיתה ו3 תאכל אותי בלי מלח, אם לא יהיה לי תרגיל מטורף שיתפוס אותם ".
מורים ותיקים וחדשים כאחד תמיד ישמחו לשמוע על תרגיל חדש ומגניב, שהם לא הכירו .
אך יש עוד זווית לנושא התרגילים, שאשמח שנבחן ביחד.
לעיתים אנחנו שוכחים, שתרגילים הם רק קצה הקרחון של מהלך ההוראה שלנו .
תרגילים הם יחידה קטנה בתוך שיעור, שיעור הוא יחידה בתוך מערך ומערך הוא יחידה בתוך מהלך שנתי.
אסייג לרגע את דברי ואומר במאמר מוסגר :
שיעור תיאטרון הוא דבר מאד דינאמי וחי ואין חובה להבנות אותו באופן קפדני. במאמר זה ברצוני לתרום בראש ובראשונה לאלו המרגישים מבולבלים וזקוקים לסדר (ותרגילים!). שיעור תיאטרון יכול להיות גם כאוס חיובי ובתנאי שהמורה בשליטה ויודע מה הוא עושה.
אני סוברת שחלק ניכר מהבלבול שחווים מורים, נובע מכך שהם אינם יודעים עד הסוף מה בדיוק הם עושים. בעיניי, אחת הסיבות לכך היא שהם אינם מבחינים בין "שיעור דרמה יצירתית" לבין "שיעור תיאטרון".
הבחנה זו חשובה ולא מפני שאלו שני תחומים שונים לחלוטין. להיפך! היא חשובה מכיוון שהם דומים עד כדי חוסר הבחנה ביניהם! בתוך כל שיעור תיאטרון מתקיימת דרמה יצירתית ובכל שיעור דרמה יצירתית עושים תיאטרון. ההבדל ביניהם נובע בעיקר מהמטרה שלהם ומעולם המושגים שלהם.
אז מה ההבדל ביניהם? נתחיל מהבחנה בין המילים דרמה ותיאטרון.
דרמה- פעולה (מיוונית)
תיאטרון- מקום הצופים (מיוונית)
שיעור דרמה יצירתית- שם בראש ובראשונה את החוויה של התלמיד. הדגש על הקהל הוא זניח עד לא קיים. התלמידים עוברים חוויה של חושים, דמיון, פרצי יצירתיות, משחקי תפקידים וכו'. אין ניסיון להביא אותם לכדי שיפור ביכולות המשחק. העיקר להשתתף, לחוות וליהנות. עולם המונחים בשיעור זה הוא "רך" יותר. במקום "מחזה" יש "רעיון", במקום "שחקנים" יש "משתתפים", במקום "במה" יש "מרחב". שיעור זה מטבעו הוא פחות מובנה ויותר ספונטני. סוג כזה של שיעור נפוץ במיוחד בגילאי גן עד כיתה ג'.
שיעור תאטרון– מקצוע לכל דבר, שיש להשקיע בו כדי להתקדם ולהשיג תוצאות. בשיעור זה נעשה שימוש בשפה מקצועית. אם בדרמה יצירתית המורה יגיד "להעמיד פנים שאתה…" בשיעור תיאטרון המורה יאמר "להיכנס לדמות".
שיעור תיאטרון כולל את האלמנטים של קהל ובמה, צפייה וביקורת, קריאת מחזות, היכרות עם היסטוריה, בניית דמות (העמוקה יותר ממשחק תפקידים פשוט), פיתוח הקול והיכולות הגופניות וכו'. שיעור תיאטרון מכוון לתוצר סופי, והוא כולל חזרות ושיפור מתמשך של היכולות הקיימות. אפשר לומר ששיעור תאטרון הוא יותר תכליתי, משיעור הדרמה המכוון חוויה.
"רגע אני רוצה תרגיל לשיעור דמות, מה הקשר לדרמה יצירתית עכשיו?"
הקשר הוא כזה: בכדי למצוא תרגילים וכדי לעבוד איתם באופן הנכון ביותר. עליכם לבנות מהלך שנתי. כדי לבנות מהלך שנתי, אתם צריכים לדעת מה אתם עושים! שאלו את עצמכם- האם מה שאתם עושים עם התלמידים, קרוב יותר לעולם הדרמה היצירתית? או שאתם יותר מכוונים לתיאטרון? (אתם עושים קצת מזה וקצת מזה בכל מקרה, רק חשוב לדייק למה אתם יותר קרובים.)
אם זיהיתם שאתם עושים דרמה יצירתית, זיהיתם גם את המטרה העיקרית של המהלך שלכם: חוויה.
ברגע שזיהיתם את המטרה העיקרית שלכם, עליה יהיה הפוקוס לאורך כל השנה. המהלך השנתי ידמה למסע בעולמות הדמיון ויהיו בו מוטיבים חוזרים שיעגנו אותו. מוטיבים כמו עבודה סביב סיפור אחר בכל שיעור, הליכות בחלל ו"הצגות" של כל התלמידים במקביל. מכאן הרבה יותר קל:
- לזהות את סגנון התרגילים שאתם צריכים (רמז: לא שיטת צ'אבק למתקדמים.)
- לפתח את התרגילים לכדי מוטיבים חוזרים, שיהוו עוגן לחוויה.
אם אתם מזהים שהכיוון שלכם הוא יותר תיאטרלי ומשחקי, למטרה העיקרית שלכם, לצד החוויה, יתווספו גם הלמידה וההפנמה. המהלך שלכם יהיה יותר מדורג ונע אל עבר תכלית מסוימת, לרוב תוצר כלשהוא.
מכאן כבר הרבה יותר קל :
- למצוא תרגילים רלוונטיים שיעזרו לכם להשיג את המטרה שלכם.
- להוציא מהם את המיטב בתוך הקשר.
בשני המקרים, הפירדמה צריכה להיראות ככה :
השנה מורכבת מכ40 שיעורים. אם ננסה למלא אותה רק בתרגילים, הם יאזלו לנו מהר מאד, השיעורים יהיו טלאי על טלאי והתלמידים יצאו ללא חוויה משמעותית .
בשביל להעביר את התלמידים חוויה משמעותית, צריכים להיות הקשרים בתוך מה שאנחנו מלמדים. תרגיל עובד בצורה אידיאלית, ברגע שהוא "נופל" למשבצת הנכונה שלו, בתוך שיעור מתוכנן היטב. על השיעור להיות מדורג ולהתחיל מהתכנסות, חימום, וטעימה קטנה מהנושא של היום. לאחר מכן, יש להתקדם ב"מדרגות קטנות" אל עבר הפעולה המרכזית. המדרגות עוזרות לתלמידים להפנים את השלב הקודם ולטפס לשלב הבא.
חשוב לשים לב שאין כפילויות בתוך התרגילים שבחרנו ושיש חידוש, או עלייה בדרישה מהתלמידים .
אל תעשו סתם תרגילים. אאוט אוף דה בלו. תרגילים כשמם כן הם, הם נועדו לתרגל נושא או טכניקה שנלמדו, או לחילופין לעזור לנו ללמוד משהו דרך התנסות. הם צריכים לבוא מתוך הקשר, וכמורים עלינו לעזור לתלמידים להבין את ההקשר.
אין צורך בהסברים מתישים ודידקטיים לפני כל תרגיל, אבל כן כדאי לומר כמה מילים לפני או אחרי. מילים שיעניקו משמעות לחוויה ויחברו בינה לבין שאר חלקי השיעור . אם מדובר בגילאים קטנים, ההסברים צריכים להיות מינימליים ביותר. אתם לא חייבים להסביר לילדים את המשמעות של סדר האירועים בתוך השיעור, אבל לכם היא צריכה להיות מובנת.
גם בתוך השנה רצוי שיהיו הקשרים. ממש כמו בתוך השיעור. השתדלו להתחיל מהדברים הפשוטים ביותר ולהעלות בהדרגה את הקושי והמורכבות.
אם השנה מורכבת מ40 שיעורים, אין צורך לעבור על 40 נושאים שונים! חלקו את השנה לנושאי על כמו, היכרות ושבירת קרח, שיתוף פעולה ובניית אנסמבל, הקשבה, דמיון וזיכרון חושים והקשר שלהם למשחק אמין, שימוש בחפצים, פריזים ופסלים, מקום, דמות, קונפליקט (רצון, פעולה, מעצור ) סאבטקסט, טקסט לבן וכו'.
כדאי למצוא את האיזון בין ההעמקה בנושא אחד, לבין הימרחות ותקיעות. אם אתם בוחרים לקיים חמישה שיעורים על מקום, אל תעשו בכל פעם את אותה גברת בשינוי אדרת . הנה דוגמא למהלך מדורג :
- האם אפשר ליצור מקום על הבמה בלי תפאורה? יצירת תחושה של מקום באמצעות משחק.
- המשך יצירת תחושה של מקום באמצעות משחק, הפעם עם תפאורה מינימלית – כיסא.
- שימוש בתפאורה לא ריאליסטית (קרטונים ) כדי ליצור מקום אמין על הבמה .
- הכנת הצגות קצרות בקבוצות, כשהקרטונים משמשים כתפאורה היחידה . הצגת ההצגות בפני כל הכיתה . ש.ב להמשיך לעבוד על ההצגות וללטש אותן.
- הצגות התוצר המוגמר בפני הכיתה.
שימוש לב, בתוך כל המהלך שיצרתי יש רק דבר אחד העונה להגדרה הקלאסית של תרגיל: כיסא כמקום. שיעורים 3-5 מבוססים על רעיון שפיתחתי והם כוללים גם הכנה בבית ולמידה של מושג חדש- תפאורה לא ריאליסטית.
זכרו תרגילים הם רק קצה הקרחון!
ומילה לסיום. למראית עין, מציאת הקשרים רחבים לכל תרגיל, נראית כמו השקעה רבה יותר ושהרבה יותר קל לעבוד רק עם תרגילים. אבל ההיפך הוא הנכון! ברגע שיש הקשרים בתוך השיעור ובתוך השנה, הרבה יותר פשוט להבין מה הצעד הבא ויש סיכוי קטן יותר להיתקע.
והכי חשוב- התלמידים נהנים יותר ואתם נהנים הרבה הרבה יותר.
3 תגובות
תודה!!!
אני מורה, והצורה שבה כתבת עשתה לי הרבה סדר…
בדרך כלל אומנים הם מפוזרים והסדר הזה חשוב!
תודה רבה תמי!
שמחה שהמאמר עזר לך.
נופר שיטרית- המורה לתיאטרון הכי טובה בארץ!!
תמיד תענוג לקרוא וללמוד ממך!