לאחרונה אני תוהה לעצמי, מה הוא סוד ההצלחה של מורה? מה גורם למורה לקנות את לב תלמידיה? מה גורם למורה לרוות נחת מעבודתו?
תשובה מסוימת שהניחה את דעתי, מצאתי בדברים שכתב דייל קרנגי, בספרו "כיצד לרכוש ידידים והצלחה", על הפופולריות המדהימה של הקוסם הוארד תרסטון:
ביקשתי ממר תרסטון לספר לי מה הוא סוד הצלחתו. אין ספק כי להשכלתו לא היה שום קשר לכך… האם הייתה לו ידיעה מופלגת במעשי קסמים? לא. הוא אמר לי, כי על אחיזת עיניים נכתבו מאות ספרים ועשרות איש ידעו בנושא כל מה שהוא יודע. אולם, תרסטון היה מגלה התעניינות אמיתית בכל אדם.
הוא סיפר לי, כי קוסמים רבים נוהגים להתבונן בקהל ולומר לעצמם: "ובכן, יש כאן חבורה של שוטים, אוסף של בורים כפריים. אני אשטה בהם- אין לי ספק בכך". ואילו שיטתו של תרסטון הייתה שונה לגמרי. הוא סיפר לי, איך בכל פעם שהיה עולה על הבמה, היה אומר לעצמו: "אני אסיר תודה על כך, שאנשים אלה באו לראות אותי. הם מאפשרים לי להתפרנס בדרך נעימה ביותר. כיוון שכך, אעניק להם את מיטבי."
הוא הצהיר, כי מעולם לא עלה על הבימה בלא לומר לעצמו קודם כל, פעם אחר פעם: "אני אוהב את הקהל שלי. אני אוהב את הקהל שלי. אני אוהב את הקהל שלי."
לפעמים שאני נכנסת לכיתה שקשה לי בה מאד, או שהכי לא בא לי בעולם ללמד, אני נזכרת בדברים אלו והם נותנים לי כוח.
