קמתי הבוקר ואמרתי לעצמי "טוב נופר, סחבת את זה כבר שבעה שבועות, הגיע הזמן לשבת על התוכעס ולכתוב תוכנית שנתית לשנת הלימודים תש"פ. זאת אומרת תש"ף האקדמיה אמרה תש"ף."
ומייד הרגשתי איך האימה מזדחלת לליבי ועשרות טיעוני נגד צפים ועולים:
"עזבי אותך באמש'ך יש עוד שבועיים."
"לכי אל בת היענה חרוצה, למדי דרכיה וחכמי"
"לא רוצה! לא רוצה! רוצה להתחבא מתחת לשמיכה לעולמי עד!"
"למה מי זאת התש"פ הזאת? מי?! למה אני חייבת משהו לתש"ף הזאת?! מי היא?! מי?! מי?!"
ומייד הרגשתי איך האימה מזדחלת לליבי ועשרות טיעוני נגד צפים ועולים:
"עזבי אותך באמש'ך יש עוד שבועיים."
"לכי אל בת היענה חרוצה, למדי דרכיה וחכמי"
"לא רוצה! לא רוצה! רוצה להתחבא מתחת לשמיכה לעולמי עד!"
"למה מי זאת התש"פ הזאת? מי?! למה אני חייבת משהו לתש"ף הזאת?! מי היא?! מי?! מי?!"
"צריך לקנות אבקת כביסה, אתמול השתמשתי בגרגרים האחרונים."
"…I'm singin' in the rain Just singin' in the rain"
"קרנבל פה, כמו בסאו פאולו, אז בואי תקשיבי לי ניניה…"
בקיצור- המוח אמר הכל- רק לא זה!
ואז עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי "למה? למה זה כל כך מפחיד?"
והבנתי שזה בגלל שאי אפשר לכתוב תוכנית שנתית.
כן כן, שמעתם נכון- אי אפשר לכתוב תוכנית שנתית.
אפשר רק לכתוב רעיון אחד קטן ואז עוד אחד… ולצרף אותם יחד לרעיון שלישי ונחמד. להוסיף הערה קטנה פה והערה קטנטנה שם. למתוח קווים בין הרעיונות ולגלות את הרעיון הרביעי פתאום. להביט בפליאה ברעיון החמישי, מתקרב לאט לאט, גם בלי שקראנו לו. לסדר את חלקי התצרף באופן שנראה הגיוני. ואז לעצור וללכת לים.
ולמחרת לראות את מה שכתבנו ולמצוא שם משהו חדש.
ואז להמשיך.
להוסיף עוד אות ועוד מילה ועוד שורה ועוד פסקה ועוד עמוד.
תוכנית שנתית לא כותבים.
תוכנית שנתית כותבת את עצמה, אם לא מפריעים לה יותר מדי.
אם לא מלחיצים אותה וצועקים לה "צאי החוצה כבר!"
היא קצת ביישנית והיא צריכה את הזמן. בעדינות וברוך, היא תופיע על הדף, אם רק תהיו סבלניים כלפיה.
"…I'm singin' in the rain Just singin' in the rain"
"קרנבל פה, כמו בסאו פאולו, אז בואי תקשיבי לי ניניה…"
בקיצור- המוח אמר הכל- רק לא זה!
ואז עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי "למה? למה זה כל כך מפחיד?"
והבנתי שזה בגלל שאי אפשר לכתוב תוכנית שנתית.
כן כן, שמעתם נכון- אי אפשר לכתוב תוכנית שנתית.
אפשר רק לכתוב רעיון אחד קטן ואז עוד אחד… ולצרף אותם יחד לרעיון שלישי ונחמד. להוסיף הערה קטנה פה והערה קטנטנה שם. למתוח קווים בין הרעיונות ולגלות את הרעיון הרביעי פתאום. להביט בפליאה ברעיון החמישי, מתקרב לאט לאט, גם בלי שקראנו לו. לסדר את חלקי התצרף באופן שנראה הגיוני. ואז לעצור וללכת לים.
ולמחרת לראות את מה שכתבנו ולמצוא שם משהו חדש.
ואז להמשיך.
להוסיף עוד אות ועוד מילה ועוד שורה ועוד פסקה ועוד עמוד.
תוכנית שנתית לא כותבים.
תוכנית שנתית כותבת את עצמה, אם לא מפריעים לה יותר מדי.
אם לא מלחיצים אותה וצועקים לה "צאי החוצה כבר!"
היא קצת ביישנית והיא צריכה את הזמן. בעדינות וברוך, היא תופיע על הדף, אם רק תהיו סבלניים כלפיה.
וגם כלפי עצמכם.
