השבוע העברתי חוג לקטנטנים. הכנתי שיעור מובנה וידעתי מה אני הולכת להעביר כמעט בכל רגע. ואז קרה הדבר הבא:
האריה(אני): עכברים מהר כרסמו את הרשת! מהר מהר! אאווץץץ! מישהו נשך אותי! אוי לא, הצייד מגיע, מה נעשה? יש לי רעיון, אולי תעמידו פנים שאתם עצים והצייד לא ישים לב שאתם פה?
עכבר(ילד): לא!!!!! אנחנו נלכוד את הצייד!
האריה: אבל…
עכבר: אנחנו נלכוד אותו. זהו!
האריה: טוב! (רצה להחליף תלבושת.)
הצייד: מה זה איפה האריה? מישהו כרסם את הרשת! (עכברים מסתערים עליי ולוכדים אותי.) היי שחררו אותי עכברים! לאן אתם לוקחים אותי? למחילה שלכם?
עכברים: כןןןןןןןןןןןן!
צייד: לא לא, אתם לא מבינים, אם אני לא אקח את האריה לבעל הקרקס, אני לא אקבל את הכסף שלי, אולי תסכימו לי לקחת את האריה בכל זאת?
עכברים: לאאאאאאאאא!
צייד: אז רגע רגע, יש לי רעיון, אולי תשחררו אותי ואני מבטיח שלא אקח את האריה, אבל אתם תעזרו לי בקרקס? תהיו הלוליינים של הקרקס?
עכברים: כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן! (משחררים את הצייד.)
ומפה השיעור התפתח לקרקס עכברים כאוטי. לפרקים לא ממש הבנתי מה הולך מסביבי, אבל אני חושבת שהילדים נהנו.
המסקנה שלי מהאירוע: לא להיות ראש בקיר וללכת עם ההצעות של הילדים. לפעמים מגיעים למקומות הרבה יותר מעניינים ככה.
