לסיים כיתה ו'/מערכון

במרכז הבמה, עם הפנים לקהל, עומדות בצפיפות כמה בנות מכיתה ו'. הגבוהות מאחורה, כך שיראו את כולן. הן לבושות לבן וחגיגי ושרות יחד את סיום ההמנון : "ארץ ציון וירושלים …"

מור: (פונה לקהל) לסיים כיתה ו, זה לא עניין כזה פשוט.

כל הבנות: לא כזה פשוט!   

מור: מצד אחד, פה אנחנו הגדולות (שמות משקפי שמש ונעות לצלילי "הכל אני יכול בחופש הגדול") מצד שני, שם נהיה הקטנטנות! (מביטות מעלה, כאילו על אדם גבוה ושרות באומללות "הייתי הילד הכי קטן בכיתה…")

ליהי: רגע רגע רגע! את כבר מדברת על "לסיים", אבל קודם כל שנעבור את המבחן בספורט!

ביחד: המבחן בספורט! (תופסות את הפנים בבהלה)

המורה לספורט: (נכנסת עם חישוק וכדור ואומרת בקשיחות) המבחן בספורט! (הבנות מסתדרות בשורה ישרה כמו חיילות)

אני מאד מקווה שהתכוננתן היטב למבחן … (עוברת ביניהן מיישרת אותן וכו', מדי פעם מבהילה אותן בטון חזק במיוחד) כי ספורט זה לא עוד מקצוע… ספורט זו דרך חיים!

בעוד עשרים שנה כשלא תצליחו להרים את הספה כדי לעשות ספונג'ה, כשלא תצליחו לעלות שלושים ושתיים מדרגות כדי לבקש מהשכנה קמח תופח, כשלא תצליחו ללוש את הבצק של הפיצה בלי שיהיה לכן נמק בידיים, תגידו, למה לא הקשבתי בשיעור ספורט?

כל הבנות: למה? 

המורה לספורט: למה לא עשיתי עמידת נר?

כל הבנות: למה?  

המורה לספורט: אז קדימה בנות, בספירה שלי לאחור, תעשו עמידת נר שתעשה אותי גאה! שלוש, שתיים, אחת…

המחנכת: (נכנסת בהפתעה) סליחה על ההפרעה, הקדימו את המיצב!

ביחד: המיצב! (תופסות את הפנים בבהלה)

(המורה לספורט יוצאת בזעם, מתחילה מנגינת אקשן של סידור הכיתה למיצב. הבנות מסדרות שולחנות בשורה. אחרי שההכנות הסתיימו כולן יושבות מאחורי שולחנות עם דפים לבנים על השולחן)

המחנכת: היכון! (מרימות דפים מול הפנים) הכן (מסובבות דפים אליהן) צא! (מניחות על השולחן ומתחילות לכתוב באטרף)

רוני: (שומעים רק את המחשבות שלה בוויס אובר) מה תפקידו של מר בנימין נתניהו…? אממממ… בנימין… בנימין…. אה! אני יודעת! נשיא המדינה! (כותבת) מי היה נפוליאון פונברטה? נפוליאון, נפוליאון, נשמע לי מוכר! אה! נפוליאן! זאת הגבינת שמנת המגעילה הזאת! אין אני גאון… (ממשיכה לכתוב בביטחון גובר)

מאי: (מחשבות. מביטה סביבה בחרדה) מה זה? למה יש פה כזה שקט? זה מלחיץ אותי! (מביטה על לירז שיושבת לידה) ולמה היא כותבת כל כך מהר? מה היא כותבת שם? אני לא כתבתי כל כך הרבה! אני הולכת לקבל אפס (ממשיכה לכתוב)

לירז: (מחשבות. מביטה על מאי) למה היא לא כותבת כלום? היא נראית לי רגועה מדי. מה? יכול להיות שהיא סיימה כבר את המבחן? אוי לא! ורק אני בשאלה שלושים וחמש! אני הולכת לקבל אפס! (המבטים שלהן נפגשים, חוזרות לכתוב בלחץ)

רעות: (חושבת בכובד ראש. נראה שהיא מתלבטת בין שתי תשובות במבחן) אני ממש מתלבטת… לא יודעת מה לבחור… את השמלת ג'ינס או השמלה המשובצת…? מצד אחד הג'ינס יושבת עליי פצצה, מצד שני על המשובצת יש 50% הנחה… ויש גם את הפרחונית… (מביטה חזרה במבחן) אוי לא אני רק בשאלה שלוש…

המחנכת: איזה טעם מוזר יש לקפה הזה, משונה מאד… יכול להיות ששמתי מלח במקום סוכר? לא… לא יכול להיות… (טועמת ועושה פרצוף של איכס, זורקת את הקפה ואז מביטה בשעון) אוי…  בנות הזמן הסתיים ! 

ביחד: לאאאאאא! (מרימות את המבחן מול הפנים בהילוך איטי. פריז)

כל אחת  בתורה, מורידה את המבחן מהפנים ואומרת משפט אחד: אז יש מבחנים קשים, ויש מבחנים קלים, יש מבחנים ארוכים ויש מבחנים קצרים, אבל המבחן האמיתי הוא המבחן של החיים. אז תאחלו לנו… (מסובבות את הדפים. המילה בהצלחה מורכבת מכל הדפים יחד) ב-ה-צ-ל-ח-ה!