פוליאנה/מונולוג

פוליאנה/מונולוג

אודות המונולוג: מונולוג מאת נופר שיטרית. נכתב בהשראת הספר "פוליאנה" של אלינור פורטר. 

פוליאנה: 

(יושבת על המיטה בחדרה שבעליית הגג. מחזיקה את פניה בידיה. נראית מדוכדכת)

אני שמחה.

באמת שאני שמחה.

מה? לא חייבים לחייך כדי לשמוח.

אפשר להיות עצובים ועדיין לשמוח, זה בכלל לא סותר.

זה רק ש… יכולתי להיות קצת יותר שמחה אם הייתה אולי איזה תמונה על הקיר.

ואולי איזה שטיח קטן.

איך אני אוהבת שטיחים! במיוחד אני אוהבת לקפוץ עליהם ולראות איך יוצא מהם אבק. (פאוזה)

אני לא חושבת שדודה פולי תשמח, אם אני אקפוץ על השטיח עד שיצא ממנו אבק.

הייתם צריכים לראות איך היא כעסה הבוקר, שפתחתי את החלון ונכנס לבית זבוב. היא אספה את כל המשרתים בחדר האורחים וצוותה עליהם לנהל אחריו מרדף בכל האחוזה.

אם היא הייתה יודעת כמה זבובים היו לי ולאבא בחדר הישן, אולי היא לא הייתה מסכימה שאני אבוא לגור איתה.

אז אולי זה טוב שאין לי שטיח, כי אני לא חושבת שיכולתי להתאפק ובטח הייתי קופצת עליו בכל זאת. ואני לא רוצה שדודה פולי תחזיר אותי, כי בלי אבא יהיה לי עצוב לחזור לחדר הישן ואז זה באמת יהיה קשה לשמוח.

סתכלת סביבה בשעמום, תופסת את הכרית שלידה) אפילו הכריות פה אפורות. (משתעשעת בכרית, לאט לאט מתחילה לזרוק ולתפוס, עד שזורקת אותה ממש למעלה ומפספסת את התפיסה. הכרית מתרסקת על הרצפה)

אופס. (מחזירה את הכרית מהר למקום ומיישרת אותה)

אבא בטוח היה מוצא משהו לשמוח ממנו בחדר הזה. כן הוא בטוח היה מוצא.

פעם אחת ביקשתי ממנו אופניים ובגלל שלא היה לנו כסף, הוא ביקש מארגון הצדקה שיקנה לי. אבל כשהחבילה הגיעה, במקום אופניים היו בתוכה קביים. כמה בכיתי! אבל אבא אמר לי שאני צריכה לשמוח. לא הבנתי מה יש לשמוח בגלל קביים שאני בכלל לא צריכה! אבל אבא אמר שאני צריכה לשמוח בגלל שאני לא צריכה אותם! ומאז התחלנו לשחק במשחק.

אבל לפעמים זה קשה למצוא משהו לשמוח ממנו, כמו למשל שאבא שלך עוזב אותך ואת נשארת לבד בעולם. (פאוזה. ניגשת אל החלון ופותחת אותו לרווחה)

ווואוו! מי צריך תמונות על הקירות, כשהתמונה שבחלון היא התמונה הכי יפה שיכולה להיות? (נכנס זבוב) היי! בוא לפה! לא הסכמתי לך להיכנס! (מנסה לגרש אותו ללא הצלחה) טוב נו, אתה יכול להישאר קצת, אבל תצא אחר כך בסדר? (מוציאה רגל מהחלון, פונה לזבוב) אל תגלה לדודה פולי! (קופצת החוצה ומרקדת בשמחה במדשאה)

 

 

 

 

תגובה אחת
  1. אמא הגב

    אני עדיין זוכרת את הסרט פוליאנה.
    כתוב ממש יפה ומעורר מחשבה!!

השארת תגובה