כיתוב על המסך: 3 חודשים לפני פרוץ משבר הקורונה, 4 מורות גילו טכנולוגיה חדשנית…
סצינה 1- גילוי הזום
תמי: (מדליקה את הזום, מופתעת מזה שרואים אותה) היי עקיבא! עקיבא! תראה, רואים אותי! רואים אותי! אבל איך אני עושה שיראו גם את סיגלית? רק רגע… סיגלית, סיגלית, סיגלית, סיג-(סיגלית מופיעה על המסך, מוזיקה מרגשת מתחילה, יש אפקט של חלום.)
סיגלית: תמי?
תמי: סיגלית?
סיגלית: תמי?!
תמי: סיגלית?!
סיגלית: תמי!!!
תמי: סיגלית!!!
סיגלית: זה אמיתי?
תמי: כן!
סיגלית: אני חולמת?
תמי: לא!
סיגלית: אנחנו בשידור חי?
תמי: כן!
סיגלית: את עובדת עליי?
תמי: לא!
סיגלית: זאת טכנולוגיה חדשנית?
תמי: כן!
סיגלית: וזה עולה כסף?
תמי: לא…
סיגלית: הו! הנה גם עדנה הצליחה לעלות לשידור! (התרגשות)
עדנה: הלו? הלו? רואים אותי? רואים אותי?
סיגלית: כן עדנה רואים אותך
עדנה: שומעים אותי? הלו? שומעים אותי?
סיגלית: כן כן עדנה שומעים אותך נהדר
עדנה: בטוח שומעים אותי?
תמי: כן עדנה, שומעים אותך מצוין.
עדנה: אז גם רואים אותי וגם שומעים אותי?
תמי: (צועקת בחוסר סבלנות) גם רואים! גם שומעים!
עדנה: נס גלוי! נס גלוי!
סיגלית: "וכל העם רואים את הקולות" מפורש!
עדנה: תגידו, אתן לא במקרה גם מריחות אותי נכון…?
תמי: לא זה לא… זה עדיין לא המציאו
עדנה: ברוך ה'… זאת אומרת חבל, אבל נברך על מה שיש
תמי: ממש כך, ממש כך
סיגלית: (פאניקה) רגע איפה אסתי?
תמי: אסתי כבר תעלה לשידור, היא קנתה בטעות מצלמה לא נכונה
סיגלית: מה זאת אומרת, איך אפשר לקנות מצלמה לא נכונה?
תמי: (ברכלנות ושמחה לאיד) היא קנתה מצלמה של צוללנים ב5,000 שקל בחנות עתיקות של חיל הים המסכנה, שוקלת 17 קילו, הניחה על המסך של המחשב, מפה לשם, הייתה צריכה לקנות גם מסך חדש… וגם שולחן… וגם ריצוף חדש, כי השולחן התמוטט על הרצפה!
סיגלית: הו הנה היא!
אסתי: אל תשאלו, אל תשאלו מה קרה!
סיגלית: כן תמי סיפרה לנו
אסתי: אמרו לי לקנות מצלמה
עדנה: כן… תמי סיפרה לנו
אסתי: ומה קניתי?
סיגלית: אבל תמי סיפרה לנו
אסתי: מצלמה של צוללנים בחנות עתיקות של חיל הים!
עדנה: כן… תמי סיפרה לנו
אסתי: הנחתי על המסך של המחשב
סיגלית: תמי סיפרה לנו כן
אסתי: נשבר המסך
עדנה: תמי סיפרה לנו
אסתי: ריסק גם את השולחן
סיגלית: אבל תמי סיפרה לנו
אסתי: ואז הלכו לי גם הבלטות!
תמי: טוב חאלס! סיפרתי להן כבר!
אסתי: אה תמי סיפרת להן? אז בשביל מה נתתן לי לקשקש כל כך הרבה? (צוחקת)
תמי: טוב טוב, אני יודעת שזה מאד מרגש לראות את כולן ככה על המסך, אבל אולי ננסה להתקדם?
עדנה: צודקת!
תמי: אז כפי שאתן יודעות, מוניתי להיות אחראית תקשוב של בית הספר
כולן: מזל טוב, מזל טוב!
תמי: תודה תודה! ובחרתי בכן להיות הצוות שילווה אותי! (הלם, נרתעות אחורה)
עדנה: רק רגע… זה מעלה לי במשכורת?
סיגלית: לא לעניין עדנה, לא לעניין…
עדנה: צודקת! (מוחאת כף)
תמי: מפה לשם, חשבתי שאולי כדאי להגדיל ראש מעכשיו ולבנות ביחד… תוכנית של למידה מרחוק!
סיגלית: אני לחלוטין מסכימה. התלמידות כל הזמן מתקרבות אליי לתוך הפרצוף ואני אומרת להן בנות, אם אפשר להתרחק קצת… קצת, לא הרבה, קצת ספייס ברשותכן… קצת ספייס!
תמי: לא! לא! איך אני אסביר לכן את זה? נסו לדמיין מציאות שבה שאנחנו יושבות בבית עם המחשבים שלנו והבנות יושבות בבית עם המחשבים שלהן ואנחנו מלמדות אותן מרחוק, דרך המסך של המחשב!
כולן: (פאוזה ואז צוחקות בטירוף.)
סיגלית: תראי תמי, זה באמת נחמד לשבת לקשקש ככה כמה דקות עם חברה, (כועסת) אבל לשבת וללמד יום שלם?
עדנה: עזבי, השאלה היא בכלל למה צריך את זה? למה צריך את זה? למה צריך את זה?!
תמי: (איבדה את כל הביטחון) תראו, לפעמים יש מצבי חירום, למשל מלחמה או למשל… מלחמה…
אסתי: (כועסת) איזה מלחמה הייתה פה בעשר שנים האחרונות?
עדנה: צודקת!
סיגלית: כן וגם למי יש חשק ללמוד בזמן של מלחמה?!
עדנה: צודקת!
תמי: אבל, אבל… (היסוס) זה מתאים גם למצב של מגפה (פאוזה, צוחקת בטירוף)
סיגלית: מגפה? אווי… זה נהדר… מגפה…
אסתי: מכת דבר!
סיגלית: שחין!
אסתי: עזבי, תמי, הייתה לך כוונה טובה, אבל זה באמת הדבר הכי מטופש ששמעתי בזמן האחרון. (כולן מתמוטטות מצחוק)
תמי: אבל, אבל לפחות תקשיבו לתוכנית שלי…
עדנה: כן, לא כדאי לזלזל, אולי זה מעלה במשכורת?
סיגלית: לא לעניין עדנה, לא לעניין…
עדנה: צודקת!
אסתי: טוב תמי אני באמת צריכה לזוז מותק, הנגר צריך לבוא לסדר את לי את המחשב ואחר כך גם השיפוצניק מגיע להחליף את הבלטות, היה כיף, ביי (יוצאת)
תמי: אבל-
סיגלית: להתראות תמי וכמובן ברכות על התפקיד החדש, שנאמר "חדש אסור מן התורה" (צוחקת מעצמה ויוצאת)
תמי: רגע-
עדנה: נו זה מעלה במשכורת או לא?
תמי: עדנה!
עדנה: צודקת. צ'או! (יוצאת)
כיתוב על המסך: כעבור 3 חודשים…
סצינה 2- טירוף הלמידה מרחוק
השיעור של סיגלית
תלמידה 1: המורה דנה אמרה לי להודיע שהיא לא מצליחה להתחבר, כי יש עבודות של העירייה בבניין שלהם
תלמידה 2: המורה אני אצל סבתא שלי ותיכף היא לוקחת אותי לבת דודה שלי, אז תיכף אני אצא מהטימס בסדר?
תלמידה 3: המורה אני מתנתקת מהפלאפון ומתחברת שוב מהמחשב, אז תחכו לי בינתיים בסדר?
תלמידה 4: המורה את קטועה… את קטועה…. לא שומעים אותך! לא שומעים אותך המורה!
תלמידה 5: המורה אפשר ללכת להתפנות? דחוף! דחוף! דחוף!
תלמידה 6: המורה אם את מחלקת לחדרים אל תשימי אותי עם הבנות של פעם שעברה, אני רוצה להיות עם דנה ושירה טוב?
תלמידה 7: המורה כתבתי לך משהו בצ'אט, אבל זה פרטי, אז אם את יכולה להסתכל, כי זה דחוף
תלמידה 1: המורה למה אנחנו לומדות בטימס ולא בזום?
תלמידה 2: המורה בת דודה שלי באה אליי עוד מעט ואני צריכה להתייחס אליה בסדר?
תלמידה 3: המורה עושים השנה טיול שנתי?
תלמידה 4: המורה אימא שלי אומרת שהסינים המציאו את הקורונה בכוונה.
תלמידה 5: המורה מתי החלטת שאת רוצה להיות מורה?
השיעור של אסתי
תלמידה 6: המורה איך עושים שישמעו את השיתוף מסך?
תלמידה 7: המורה אחותי התעוררה, אז אני צריכה להכין לה שוקו.
תלמידה 1: המורה למה לא עובד לי הרקעים כמו כולם?
תלמידה 2: המורה סליחה שאני לא בבית, מחליפים לנו קרמיקה היום.
תלמידה 3: המורה איך אני עושה שיראו אותי בגדול?
תלמידה 4: המורה איך אני יודעת אם יש לי קורונה?
תלמידה 5: המורה מאיפה קנית את האוזניות? גם לבת דודה שלי יש אוזניות כאלה.
תלמידה 6: המורה זה השליח של הפיצה בדלת אני חייבת לפתוח לו
תלמידה 7: המורה את יושבת קרוב מדי למצלמה, תתרחקי קצת
תלמידה 1: המורה אני צריכה להוציא את אח שלי מהגן עוד מעט
תלמידה 2: המורה מתי נגמר הסגר?
תלמידה 3: המורה מתי נגמר הטימס?
השיעור של עדנה
תלמידה 4: המורה רואים שהסתפרתי אתמול?
תלמידה 5: המורה אין לי קליטה בWIfi אני אנסה להתחבר מחדר אחר, טוב?
תלמידה 6: המורה זה נכון שכולם נשארים השנה כיתה?
תלמידה 7: המורה את יכולה לא לחלק לחדרים היום?
תלמידה 1: המורה איך יפה לך המטפחת, תמיד תקשרי ככה!
תלמידה 2: המורה את מסכימה לי להיכנס מהטימס עם שירה כהן?
תלמידה 3: המורה אתה חולה? את נראית חולה.
תלמידה 4: המורה עוד מעט אני צריכה לצאת כי אימא שלי צריכה את המחשב
תלמידה 5: המורה מתי פורים יוצא השנה?
תלמידה 6: המורה זה יפריע לך אם אני אוכל מול המצלמה?
תלמידה 7: המורה למה לא מתחילים בשיעור?
סצינה 3- דגל לבן
(רואים את הידיים של סיגלית, תמי ואסתי מניפות דגל לבן, לא רואים פנים)
תמי: מורות! מורות! מורות! תירגעו כבר!
סיגלית: (עולה פתאום) מהההה תרגעו? מה תרגעו?! את תגידי לחייל שעומד מול אש התופת להירגע?
תמי: תרגעי הכל בסדר…!
סיגלית: אז למה את אומרת לי להירגע?!
אסתי: (עולה פתאום) אני לא בנויה לזה, אני לא בנויה לזה, אני לא בנויה לזה…
תמי: אנחנו נסתדר, זה חלק מהעבודה שלנו… אנחנו מקבלות על זה משכורת!
עדנה: (עולה פתאום) אני לא רוצה משכורת, אני לא רוצה כלום, אני רק רוצה את החיים שלי בחזרה!
סיגלית: מורות, תחזרו אחריי "שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים"
כולן: "שיר למעלות אשא עיניי…"
עדנה: (צליל התראה) שינו את המערכת!
סיגלית: מה?
אסתי: עוד פעם?
עדנה: כן. (צליל התראה) רגע! שוב שינו את המערכת!
סיגלית: את בטוחה?
עדנה: (צליל התראה) עוד פעם!
אסתי: מה?
עדנה: (צליל התראה) שוב!
סיגלית: שוב?
עדנה: (צליל התראה) עוד פעם!
אסתי: למה אני מורה? למה אני מורה? למה אני לא שומרת בלובי של בניין? למה אני לא מדריכת צלילה בדובאי? למה אני לא אורזת ביצי משק באפגניסטן?
עדנה: קניתן כבר ביצים?
סיגלית: אל תשאלי, אל תשאלי כמה ביצים קניתי, ערימות על גבי ערימות של ביצים, ארגזים על גבי ארגזים של ביצים, הררים על גבי ההרים של ביצים, אי אפשר לראות הבית מרוב ביצים.
אסתי: אני לא בנויה לזה, אני לא בנויה לזה (לוחצת על משהו, מתהפך לה המסך) מה עשיתי? מה עשיתי? איך אני יוצאת מזה?
סיגלית: אה… תהיי חזקה, אנחנו פה לידך, את יכולה לצאת מזה, את יכולה. (מתהפך לה עוד יותר)
אסתי: אאהההה…. הצילו! שמישהו יציל אותי.
עדנה: רק רגע, אני מתקשרת לתמיכה הטכנית, תחזיקי מעמד, תחזיקי מעמד!
כיתוב על המסך: כעבור 18 חודשים
סצינה 4- סיכום שנה
עדנה: איזה שנה זאת הייתה אה?
אסתי: עזבי, אני מעדיפה לשכוח
תמי: גם אני תאמיני לי, גם אני
(שתיקה)
סיגלית: אז מה, זהו, אין יותר למידה מרחוק?
תמי: ברוך ה', זהו.
כולן: ברוך ה'. ברוך ה'. (שתיקה)
אסתי: אז מה תמי, סיימנו את הפגישה?
תמי: כן כן, בטח. (שתיקה)
אסתי: אז להתראות.
סיגלית: ביי.
תמי: שלום. שלום.
עדנה: צ'או. (שתיקה)
אסתי: תמי?
תמי: אה?
אסתי: תסגרי את הפגישה.
תמי: כן כן צודקת. (שתיקה)
אסתי: נו את סוגרת?
תמי: את יכולה לצאת אני לא עוצרת אותך
אסתי: נכון, נכון
סיגלית: אז אני הייתי כאן…
אסתי: להתראות לכולן!
עדנה: נתראה מחר!
תמי: להתראות
(שתיקה ארוכה מאד, פתאום כולן מתחילות לבכות ביחד.)
כיתוב על המסך: מה אומרות, נתגעגע?
