radio-4333412_960_720
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

היה לי פעם ברכב רדיו ישן. מהסוג צריך לכוון ידנית. לעיתים היה נדמה לי שאני שומעת איזה שיר יפה מתנגן, מעבר להרי החושך של רעשי חיפוש התחנות. אז הייתי מסובבת את הכפתור קצת ימינה, טיפה שמאלה, שוב ימינה. מנסה למצוא את התדר בו אוכל להנות מהשיר.

"ככחחחח… וזה יבוא אתה תר-כחחח כחחח הידיים הקפו-כחחכחחכ-יתארכו והלב השומר לא-כחח כחח- יפעם בקצב רגיל זה יבוא כמו שהטבע רגיל, להיות שלם עם עצמו…"

אאוריקה!

ואיך כל זה קשור לתיאטרון אתם שואלים?

לפעמים אני מביימת את התלמידים שלי ועולה לי פתאום רעיון חדש. אז אני מבקשת מהם לנסות אותו. לראות איך הוא נראה על הבמה. לעיתים הניסיון הראשון כל כך לא מוצלח, שנהיה לי חשק לוותר על הרעיון לגמרי. אבל אז אני מבינה, שאולי כל מה שצריך זה למצוא את התדר. לכוון קצת.

אני אתן דוגמא מתוך "אופנת החסד", סצינה שכתבתי עבור תלמידות כיתה ו':

 

רותי:               אימא זה לא מצחיק, אני חייבת מעיל!

אימא:              נו אז לכי לעיר, איך קוראים לחנות הזאת שמה… ברח לי השם. נכון איפה הממתקים?

רחלי:               נו…

אימא:              אז ליד הירקן שמה, איפה שהאבטיחים, ליד החנות של התחפושות, איפה המספרה של אתי, אז בדיוק בין השטיחים לארונות, איפה שברוך מוכר את המסמרים, אז ליד הפלאפל של שאול, בדיוק איפה שניסים מכר שנה שעברה את ארבעת המינים…

רחלי:               נו אימא החורף יגמר עד שתזכרי!

אימא:              (נזכרת בשם.) אה נזכרתי! "אופנת החסד"!     

רחלי:               (מבוהלת.) "אופנת החסד"?!

 

עשינו כמה חזרות והמונולוג של האימא לא עבד. שחקנית בחסד, אבל לא עבד. אז ביקשתי ממנה שתתפוס את היד של רחלי ותיקח אותה לכל מיני מקומות בחדר, תוך כדי שהיא אומרת את המונולוג. עדיין לא עבד. אמרתי לה "טוב, בואי נבנה מסלול. דמייני מלבן, מותר לך להקיף את המלבן ולא לחרוג ממנו." עדיין לא עבד. "טוב", אמרתי לה, "בואי תנסי בכל פעם שאת מגיעה לאחת הפינות של המלבן, לקחת פנייה חדה של 90 מעלות."

הווו זה מתחיל להרגיש נכון.

"עכשיו תוסיפי תנועות ידיים פראיות, בכל פעם שאת מכוונת את רחלי לנקודה חדשה בחדר."

מתחמם…

"ועכשיו בואי ננסה להוסיף התפתחות, שזה לא יהיה רק ללכת וללכת. בהתחלה רק תעמדי ותדברי ואז תתחילי ללכת לאורך המסלול, וכשאת מגיעה אל מאחורי השולחן תכנסי מתחתיו עם רחלי ותגידי את המשפט "איפה שברוך מוכר את המסמרים" ואז תצאי החוצה, תעמדי ותסיימי את המונולוג.

בחיי שזה קרוב…

"צריך כאן מוזיקה. זאת? לא.. אולי זאת? אממ פחות… ומה עם זאת?"

אאוריקה!

לפעמים הרעיון שאתם מציעים ממש לא עובד, אבל יכול להיות שכל מה שהוא צריך זה קצת חיפוש. לסובב את הכפתור ימינה, שמאלה, להיפטר מהרעשים ולמצוא את התחנה.  

כי זה לא משנה כמה הרעשים של הרדיו הפריעו לי, באף שלב לא חשבתי להאשים את ריטה.

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן