c996cb9f8ebd6caecd34d465b39e878a0de1e933
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

"רק שימי לב שהתרגילים שאת בוחרת לא יהיו קשים מדי לקבוצה"

"ברוררר!"

"חייבת לזוז נהיה בקשר…"

"ביי תודה!"

"ביי!"

"רגע! חכה שנייה! מה זאת אומרת קשים מדי? הלו? הלו? הלו?"

"ביפ ביפ ביפ ביפ "

_____________________________________________

 

אז מה זה אומר תרגיל קשה מדי? יש לכך מספר תשובות:

⬅קושי פיזי- האם הקבוצה מסוגלת לבצע את המטלה מבחינה גופנית? בקבוצות עם נכויות חשוב מאד להקפיד ולהביא תרגילים מותאמים, אך גם בקבוצות רגילות חשוב לבדוק, האם התרגיל מתאים למסוגלות הפיזית של הקבוצה בשלב הזה. לדוגמא, תרגיל שבו שישה חברי קבוצה מרימים חבר שביעי, ומעבירים אותו "מסע אמון" בחדר, יכול להיגמר באסון בכיתה ג'.

בתוך הקטגוריה של קושי פיזי, קיים גם העניין של תפיסה מרחבית. באופן טבעי, בגילאים הנמוכים התפיסה המרחבית עוד מוגבלת. לעיתים, גם הבקשה ליצור מעגל עשויה לאתגר אותם!

⬅קושי מחשבתי- האם הקבוצה מסוגלת להבין בכלל מה צריך לעשות? האם התרגיל לא מורכב מדי? לדוגמא, קבוצה של תלמידים מפסלת קבוצה של "עיוורים", לפסל המתאר התרחשות כלשהיא. קבוצת העיוורים צריכה להסיק מה היא ההתרחשות, רק באמצעות שיח. ילדים יתקשו מאד להבין את ביצוע התרגיל ובטח להגיע למסקנות. גם עבור מבוגרים מדובר בתרגיל סופר- מאתגר.

⬅קושי חברתי- לצערנו, יש ילדים דחויים. גם אנחנו לפעמים מרגישים חסרי ביטחון מבחינה חברתית. לא כדאי להקשות על הילדים הללו, בתרגילים שמעצימים את הבדידות שלהם. למשל, לא הייתי מגישה תרגיל, שבו כל אחד צריך להחמיא למישהו אחר בקבוצה לגבי משהו שהוא אוהב אצלו, בקבוצה עם חוסר מודעות חברתית, שהייתה משאירה כמה ילדים ללא אף מחמאה. גם כשמבקשים מהתלמידים להתחלק לקבוצות, חשב לבחון האם יש מישהו שנשאר תמיד לבד? אולי יש דרך אחרת לחלק אותם, שלא תיצור את המבוכה הנוראית, שקיימת אצל מי שתמיד נשאר אחרון?

⬅קושי רגשי- האם התרגיל לא חושפני מדי? האם התרגיל לא נוגע בנקודות רגישות אצל חברי הקבוצה? אם אינכם אנשי טיפול, היזהרו בבחירת תרגילים הדורשים מעורבות רגשית גבוהה מדי. לעיתים הקושי הרגשי קיים רק אצל אחד מחברי הקבוצה ועדיין חשוב מאד לשים לב לכך. לדוגמא, תרגיל שבו כל אחד צריך להפוך לדמות של אימא שלו ולדבר כמותה, הוא בבחינת מלח על הפצעים בכיתה עם ילדים יתומים מאם. הסתייגות קלה- באחת הכיתות שלימדתי, היו תאומות יתומות מאם. הן כל כך נהנו לשחק תפקידים של אימהות בהצגות! אבל, אני מעולם לא אמרתי להן לשחק אימא, הן בחרו בכך וזה הבדל ענק.

עוד דבר שחשוב לשים לב אליו בהקשר של קושי רגשי, הוא עניין של מגע. יש אנשים וילדים שקשה להם מאד עם מגע. לכן חשוב לא להכריח ולחשוף לאט לאט למגע, דרך תרגילים שלא דורשים מגע מאיים. לדוגמא- כל התלמידים הולכים בחלל והמורה מכריזה על מספר. בהישמע המספר, כל התלמידים צריכים להפוך בתוך 5 שניות לדבוקות של אותו המספר, ומי שלא הספיק יורדת לו נקודה. תרגיל זה דורש מהתלמידים מגע פיזי במסווה של תחרות. תרגילים מהסוג הזה עוזרים לתלמידים להיפתח, בלי להרגיש מאוימים יותר מדי.

⬅קושי מול קהל- כמעט לכל אחד יש לפעמים את הרגע הזה, שהוא מתבייש לעשות משהו "מול כולם". התרגיל עצמו יכול להיות מאד פשוט פיזית ומחשבתית, אבל העובדה שכולם מביטים יוצרת חרדה. הכלים שלנו כמדריכים להרגיע את מפלס החרדה, הם מגוונים. אנחנו יכולים להשתמש בתרגילי חימום שוברי קרח, שבאמת כל אחד יכול להצליח בהם. האדרנלין והצחוק מרגיעים את החרדה משמעותית.

לקראת תרגיל מרכזי, ניצור עבור התלמידים מדרגות קטנות, כשבכל פעם הדרישה מהם היא לעלות מדרגה אחת. לדוגמא, אם המטרה הסופית היא לעמוד על הבמה ולאלתר שיר בחרוזים (אימא'לה!!!), נתחיל מסבב שבו כל אחד אומר שני משפטים שמתחרזים ביניהם. אילו משפטים שהוא רוצה. דבר נוסף שעוזר מ-א-ד להרגיע חרדה, היא לבקש מהתלמידים לעשות משהו ולהכריז בכל הזדמנות "שאין דרך לא נכונה לעשות את זה". למשל בתרגיל עם החרוזים, אם תלמיד אמר משהו מאד בסיסי והתנצל ש"לא היה לי רעיון פשוט", אמרו לו "זה בדיוק מה שביקשתי לעשות! אתה מצוין! זה כל מה שהמשימה דורשת!" (את הרעיון עם החרוזים, למדתי מגיא מסיקה, שמעביר סדנאות אימפרוביזמר מעולות.)

 

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן