כלב
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

תחשבו שאתם נרשמים לקורס בישול יוקרתי.

ובעשרת המפגשים הראשונים, השף עוסק אך ורק בכלי המטבח ובשיטות הבישול השונות; הוא מדבר על המעלות הרצויות בתנור לסוגי אפייה שונים, מלמד אתכם להשחיז סכינים, מסביר על ההבדלים בין שליקה לבין אידוי וכן הלאה… וכשהוא כבר מכניס אל הזירה דבר מאכל, קיווי לדוגמא, הוא מעביר אותו ביניכם ואומר לכם לחוש את צורתו המחוספסת ולהריח את ריחו האקזוטי.

כמה זמן הייתם נשארים בקורס כזה? באיזה שלב הייתם מבקשים את הכסף שלכם בחזרה?

זאת בדיוק הסיבה, למה שיעור תיאטרון חייב להכיל בתוכו טעימה של במה! בכל שיעור ושיעור!.

את הילדים לא מעניין להשחיז סכינים במשך כל השיעור (לעשות פיתוח קולי, לבצע מתיחות, לחוש את המרחב ולהתחבר אל צלילי הסתיו.) ולא מעניין אותם לשמוע כמה שההצגה שלנו יכולה להיות מעניינת, אם נעשה כך וכך וכך.

בעצם, זה כן מעניין אותם. ובתנאי שהם יקבלו בסוף את הביס הטעים שהם רצו, ואם זאת תהיה ארוחה של ממש, הם יהיו מאושרים.

בקיצור, תיאוריה זה אחלה וגם אימונים ושיפור מיומנויות גופניות וקוליות זה אחלה. אבל חברים וחברת, ידידים וידידות, אל תשכחו לתת להם גם להציג.

לעיתים, אנו ממעיטים בערכה של הבקשה "המורה אנחנו רוצים לעשות הצגות".

אל לנו לעשות זאת. כמובן שעלינו להדריך את הילדים ולא לשלוח אותם לחזרות בלי שום הכוונה, כדי "לשרוף" 45 דקות. אבל כמה אפשר "ללכת בחלל באופן מאוזן, עם מרווחים שוום בין כולם, לעצור באופן קבוצתי ולהמשיך באופן קבוצתי, לעצור ולהמשיך…" וחוזר חלילה?!

אחתום בשיר:

עוד לא אכלנו

עוד לא שתינו

יש פה לנו תיאבון

אוכל הבו לנו

ונאכל כולנו

אז נריע ונרון

עוד לא אכלנו

עוד לא שתינו

יבש לנו בגרון

מוכנים כבר אנו

לאכול כולנו

ונאמר בתיאבון!

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן